top of page
Writer's pictureInsight Out קרולין יעקובי

החיים של אחרים

Updated: Apr 21, 2020


מבט אישי על השפעתן של רשתות חברתיות

כרגע, בעונת הקיץ והחופשות, משתף אותי גל של תמונות מעומקי האוקאנוס הפייסבוקי - נופים מרהיבים, קוקטיילים צבעוניים, זוגות מחובקים, ילדים מאושרים, צלחות עם כל טוב, בגדי ים מושלמים, משפחות מטיילות, חתונות קיץ, מסיבות קיץ, הופעות קיץ, מתכוני קיץ ורשימות ספרי קיץ". הגל הבא, גל החגים, מחכה כבר בפינה, עם שולחנות חג, בגדי חג, משפחות חג, מתכוני חג ומתנות חג.

״כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה", כך פתח טולסטוי ב-1877 את ספרו ״אנה קארנינה״, והמשפט הזה עולה לי מדי פעם כשאני גולשת על גלי הפייסבוק והאינסטגרם, כמה אקטואלי.

רשתות חברתיות נוכחות בקליניקה ומחוץ לה כחלק מהחיים ומהחוויה של האדם ״המחובר״ וגורמות לעתים למצוקה גדולה. יש לא מעט כתבות, דיונים, מאמרים ואפילו מחקר בנושא השפעתן והשלכתן על נפש האדם, וברצוני להוסיף את התצפית הסוביקטיבית שלי, על עצמי, על אחרים ועל ה״עולם הוירטואלי״.

בחוויה שלי העולם הוירטואלי הוא עולם מציאותי וממשי לכל דבר, אפילו יותר מהעולם ה״אמיתי״. לדעתי יש שם מרכיבים ותנאים שמאפשרים לכל קשת של חיי נפש האדם לצאת לידי ביטוי, מהצד המרהיב עד הצד האפל ביותר. היחסים שלי עם רשתות חברתיות מורכבים, אני מודה. (המילה ״מורכב״ כאן היא דוגמית לשפת הפייסבוק - קצת כמו צילום חוף בביקיני חושפני אך כשר לטעמו של צוקרברג, מגרה אך לא קולטים כלום בעצם - מורכב ממה? רגע, אז כבר נכנסת עוד דילמה, להרחיב או כבר לחשוש שיהיה זמן קריאה ארוך מהרגיל וידלגו הקוראים? השפעה...)

המורכבות נובעת אצלי בעיקר מהחשיפה, אומנם יש בי ביטחון ואימון בסיסי בכל הטוב שיש בקשרים הבין-אישיים, סקרנות וגם מודעות לפוטנציאל האדיר בכפר הגלובלי הזה, יש בי גם פחדים. החשיפה (שלי ושל אחרים) מוציאה ממני חלקים נעימים כמו ביטוי ויצירתיות, את ה״ראש הטוב״ שלי, עיניי הפקוחות מאד ואת ההומור. והיא מוציאה את החלקים הלא נעימים, ״נמוכים״ אפילו כמו ביקורתיות, קנאה, חוסר ביטחון וגם תחרותיות (חלקים שלא מופיעים ברשימת הרגשות של פייסבוק אגב). כך או כך החשיפה מאתגרת אותי מאד. שמתי לב להשפעה וגם לסחף כשנכנסתי, להשפעה על השפה המילולית וגם צילומית. לפעמים אני מזהה התנייה על סף התמכרות - הרי ללבבות האדומים יש משוב חיובי מיידי שחולף מהיר, עד הפוסט הבא, אולי הפעם עם עוד יותר פרסים...

״העצמי הפייסבוקי שלי״ מורכב מהפרופיל כהגדרה עצמית וגם מכל העשייה כמו פרסומים, תמונות, תגובות, שיתופים, מעגל חברים, מספר עוקבים, הגדרה פרטיות, מיקום, זמן ותדירות שהייה - החלק האקטיבי של כל אחד, עם חופש ביטוי עד גבול יותר ויותר מסויים.

החלק הפסיבי של העצמי הפייסבוקי הוא נבנה - כמה מפתיע - מהשיקוף של אחרים, הגדרותהם, תגובות, שיתופים, בקשות לחברות, הודעות וכמובן גם מהפרסומים, שיתופים, תגובות שלהם לאחרים וכו׳. במאמרו ״On the Significance of the Face״ של מייקל אייגן מדובר בין היתר על שיקוף מוצלח ובניית תחושת העצמי בשלבים מוקדמים בחיים - גם זה עולה לי לפעמים בגלישה, במיוחד בתגובות ״מהמם, מדהים, הורס, מוש״ וכו׳ ברצף.

"In a somewhat related manner Kohut links the development of an adequate sense of self to successful mirroring and idealizing processes. He, for example, points to the confirmation the self experiences when seeing the “gleam in the mother's eye” as opposed to the emptiness that follows when such empathic responsiveness is missing." (Eigen, p. 431)

תחושת ריקנות, חוסר ביטחון, בלבול, פחד מהחמצה (FOMO) או דיכאון שעולה תוך הצצה לחיים של אחרים - אלה נושאים שעולים לא מעט בטיפול, בדרך כלל מלווה בבושה או התנצלות כי זה ״רק פייסבוק״ אך המצוקה היא ממשית. כולם יפים ומאושרים, חכמים ומוצלחים, אינטלקטואלים ואקטיביסטים, אין ״משפחות אומללות״.

ויש גם את הקצה השני, הצד האפל של נפש האדם, את ״חמשת הרעלים״ בורות, כעס והשתוקקות, גאווה, קינאה. יש את הכל מהכל - מלשון הרע עד רצח אופי, ציניות, חרם (״שיימינג״), הלשנות (״דיווחים״), דחיות (״חסימות״) ובטוי חסר כל צלם אנוש כי מותר - ברמה שמזכירה לי את ניסוי מילגרם באכזריות. בצד השני של המסך יושב בן אדם שנפגע, לעתים קשה מאד, אבל לא רואים אותו, גם לא שומעים.

ולבסוף אני חוזרת לפוטנציאל שיש בכפר הגלובלי הזה ומודה לאפשרות נוספת על אף החבלות שחטפתי בדרך - האפשרות ללמוד, להכיר, לקבל ולתת תמיכה, פרגון, השראה ותנופה.

Eigen, M. (1980-81). On The Significance of the Face*. Psychoanal. Rev., 67:425-439.

פוסט הבא ב-09/2017

(צילום: הדס הול)

"Insight Out"

הוא בלוג אישי וסובייקטיבי אך לא עלי אלא על דרכי, על החופש לפקוח עיניים ולכוון מבט ״יחף״ פנימה והחוצה.

מבט כנה, צלול ופשוט על יחסים תוך-אישיים ובין-אישיים, על מעגל החיים ועל העולם מסביב. על הכרה. על ביטוי.

המשאלה שלי כאן, דרך כתיבה, צילומים וקישורים, היא להגיע לאנשים, לעורר מחשבה, השראה, דיאלוג וגם חיוך. בעיקר לעורר שאלות, קטנות וגדולות, במטרה לגעת באמת, כל אדם באמת שלו.


171 views0 comments
bottom of page