על גוונים רבים של שחור

נראה לי שהכותרת לא בדיוק מפתה להמשיך ולקרוא. אולי היא מועררת אי נחת, התנגדות או דילוג - מה שמשקף את הדינמיקה המוכרת והמורכבת באמירה הזו. ואני אשב כאן בחושך (ואתם תבלו ותיהנו...) ואכתוב על שלושה אספקטים, על שלושה גוונים מאד שונים של שחור.

מה זה החושך הזה?

אספקט אחד של חושך הוא מצוקה, מצוקה נפשית, גופנית או רוחנית, אם כי היא לא תמיד נראת לעין. בעבודתי הטיפולית אני יושבת הרבה בחושך כחלק מגילוי האמת. מה שמנחה אותי בקליניקה ובחיים זה אחת מהנחות היסוד של פסיכואנליטיקאי ו.ר. ביון:

״נפש האדם צומחת מתוך מגע עם האמת״.

מגע זה יכול להכאיב מאד, לעתים ישנם בדרך מחשבות, תחושות ורגשות קשים שמעוררים אצל המטופל ולעתים גם אצל המטפל דחף לצאת מזה ומהר. לפעמים ישנן רק תחושות, תחושות גוף ראשוניות ללא מילים - מועקה, ניתוק, סחרחורת או דריכות מתמשכת. להסכים לשבת בחושך של אדם אחר, יחד אתו, כמה זמן שיקח, זוהי עבודה קשה ומטיבה כאחת. בעיניי הסכמה זו היא חלק הכרחי בטיפול ודורשת מהמטפל עבודה כפולה: לשבת בחושך של אדם אחר, לא עם, לא ליד ולא מעל החושך שלו ולהחזיק בו זמנית אי שם באופק את התמונה הגדולה - את היציאה מהמצוקה, לאור, לחיים, כל אדם בזמן ובדרך שלו.

״השחור הזה הוא שחור מאד״: לעתים אני יושבת בחושך סמיך ומתברר שזוהי המציאות של אותו אדם, עד כדי כך שאין לו תחושה של מצוקה, אולי אי נחת, משהו עמום או ״כאבים פסיכוסומטיים״.

פגיעה התפתחותית קשה ש״גזרה כנפיים״ או טראומה יכולים למחוק כל אפשרות אחרת בחיים, עד כדי שהיא לא קיימת בכלל - אין אור. אדם לא יכול וגם לא רוצה לצאת לאור כי אין אור בחוויה שלו. זה מצב קורע לב עבורי - להכיר במציאות הזו, לקבל, ללוות ולכבד תהליך של אדם להיות מודע למצבו. לשחרר כל אג׳נדה ועמדה טיפולית, מה שביון כנה כמטפל ״ללא זיכרון וללא תשוקה״ כדי לאפשר מגע וקשר ישיר עם אדם אחר. להסכים ״לשאת עדות״ עבורו, לא פחות ולא יותר.

״לשאת עדות״ הוא מונח ותרגול בזן בודהיזם, לפגוש לעומק את הקיים ובלתי ניתן לתיקון או ריפוי, במקומות הכי חשוכים שיש - מקומות של טבח עם, של אסונות טבע, של מלחמה. אחד האנשים שנסע מתוך קבוצה לאושוויץ-בירקנאו כדי לשאת עדות, הגדיר עדות כפעולה: ״אתה יכול לראות מה שראית ולא להיות עד, אתה יכול לראות את כל העולם ולא להיות עד לשום דבר. רק כאשר מה שאתה רואה הופך למשמעותי עבור מישהו - למשל עבורך - אתה הופך לעד." (http://www.buddhism-israel.org/library/627)

תראו! תשמעו! זה קרה!

ולבסוף יש שיר, שיר על חשכה - מוקדש לאיש יקר ומורה לדרך. איש שמסכים לשבת בחושך, כמה זמן שיקח, וכך מאפשר לראות עוד גוונים: חושך כחוסר וודאות, חוסר ניראות, אי קיום או אופל שמעוררים לעתים חרדה ומיד את הצורך להאיר - כדי לראות ולהיראות, לדעת, להתקיים.

וכמה שחרור, חופש אפילו, יכול להיות בהתמסרות לחושך:

את, חשכה, שמתוכה נולדתי

אוהבך יותר מאשר את הלהבה

המגבילה את העולם

למעגל אותו תאיר

ומשאירה את כל השאר מחוץ לה

אך החשכה מחבקת את הכל,

צורות וצללים, יצורים ואותי,

אנשים ואומות – בדיוק כפי שהם.

היא מאפשרת לי לדמיין

נוכחות גדולה הרוחשת לצידי.

אני מאמין בלילה.

(ריינר מאריה רילקה)

(צילום: הדס הול)

"Insight Out"

הוא בלוג אישי וסובייקטיבי אך לא עלי אלא על דרכי, על החופש לפקוח עיניים ולכוון מבט ״יחף״ פנימה והחוצה.

מבט כנה, צלול ופשוט על יחסים תוך-אישיים ובין-אישיים, על מעגל החיים ועל העולם מסביב. על הכרה. על ביטוי.

המשאלה שלי כאן, דרך כתיבה, צילומים וקישורים, היא להגיע לאנשים, לעורר מחשבה, השראה, דיאלוג וגם חיוך. בעיקר לעורר שאלות, קטנות וגדולות, במטרה לגעת באמת, כל אדם באמת שלו.